משפחת אמסלם היקרה והאהובה
כמו רבים מבני עמנו נשלחתי ביום שמחת תורה לעבות כוחות בגבול הצפון.
את הידיעה על נפילתו של אביחי קיבלתי בעצב רב בזמן השהות שם, אבל לא הצלחתי לתת לזה מקום עמוק, הן בשל העיסוק במשימה והן בשל הצורך ההשרדותי לשמור על החוסן.
עכשיו אני בבית לתקופה קצרה, וזכרונו העמוק של אביחי עולה בי.
אז הרגשתי צורך לשתף אתכם בדברים שאתם כבר יודעים על אביחי הנכתבים בדמעה רבה (וגם הזכרונות מחויכים)
את אביחי אני מכיר מן הסתם מגיל יסודי.
בהתחלה בתור ה''בן של המנהל'', אחר כך בתור ''אח של לירז'', בהמשך בסניף בני עקיבא בעיר ובחיים עצמם בתוך חבורה של יוצאי העיר חדרה.
אבל תקופת ההיכרות הכי עמוקה שלי עם אביחי הייתה בכיתות ח-ט שלו, כשהייתי המדריך של השבט שלהם בבני עקיבא. (הוא היה עוד מציג אותי לפעמים בתור ''רזי המדריך'' ואני הייתי מחייך הבושה כאילו לא עברו 15 שנה מאז...)
זה גיל מיוחד, שבו כבר יש יכולת בחירה משמעותית על המעשים והפעולות, וכמובן הרבה להט בדיונים וברעיונות. כמובן לצד שטויות וכיף של הנעורים.
קראתי ושמעתי חלק מההספדים, וזה מדהים לראות איך הניצנים של התכונות הנפלאות שנאמרו כבר התחילו לפרוח בתקופה הזו.
אם זה החיוך והצחוק ולהיות במרכז העניינים אבל גם להיות רגיש חברתית ולדאוג למי שנדחק הצידה.
כך גם רוח ההתנדבות וההובלה החברתית בלטה אצלו. תמיד ראשון לכל פעילות שהיינו מנסים לארגן בקיץ (אם זה על האש או התנדבות קשישים).
אבל יותר מכל זו האש שעברה בו בפנים.
האש שגרמה לו לחפש משמעות בכל דבר ותמיד לעסוק בטוב.
אותה האש שאולי לא היית רואה ביום יום כי הוא היה צנוע ודואג לעצמו קודם, אבל כשהיית מסתכל לו בעיניים כשהיה מדבר על אמת, היית רואה אותה בוערת באדום בוהק.
בתור מדריך חשבתי שאני צריך להדליק את האש בך.
אבל לא ידעתי שהאש נמצאת שם מזמן.
והדבר המדהים הוא כשאנחנו גדלנו והתמתנו, והאש קצת מצאה לה בית נוח שלא תפריע מדי, אצלך האש המשיכה לבעור ולא נתנה לך מנוח.
הבחירות המיוחדות שלך בחיים הן רק הקצה שמלמד על הרצון שלך לדבוק באמת ובטוב האלוקי.
ולמרות כל זאת, כל כך היה נעים להיות לידך, השתדלת לא לשדר התנשאות או שיפוטיות.
וגם אחרי חודשים שלא נפגשים(מה שהיה יכול לקרות) עדיין ההרגשה היא חברית וממשיכים כמו פעם.
אני בטוח שיצאת מהבית עם הידיעה שאתה הולך לעשות כל מה שצריך כדי להגן על העם והארץ, ואכן הגיע הדבר עד כדי מסירות נפש.
מסירות נפש ששייכת לאש היוקדת בלב האומה, החל מאבותינו, דרך כל הדורות ועד למשפחה שלך.
אשרי יולדתך, אשרי העם שאלו הם בניו.
כל כך עצוב לנו שאתה לא פה איתנו במציאות החיים הזו.
דם הגבורה של אביחי נגע ונתערב בדמם של גיבורים רבים, אבל אנחנו נמשיך לספר את הסיפור שלו.
נקח את האש ונעביר אותה הלאה, ונהיה יותר טובים באהבת ישראל, בעבודת ה', ביחס למשפחה ובלימוד התורה, לזכרו וכהמשך לפעולותיו בעולם הזה.
